החלטה בתיק רע"א 8788/12

1.        המבקשת עתרה לבטל הסדר נושים שאושר ביום 23.2.2006 בהליכי פשיטת רגל של המשיב 1 (להלן: החייב).

           בקשתה של המבקשת הוגשה בחודש מרץ 2011, דהיינו כחמש שנים לאחר שהושלם הסדר הנושים של החייב. לטענת המבקשת, היא אוחזת ב-10 שטרות ע"ס 26,000$ כ"א שנחתמו על ידי החייב במסגרת עסקת יזמות משנת 1996 בה שימש החייב כנאמן עבור אחרים לרכישת 10 מגרשים, והמבקשת הייתה אמורה ליתן את שירותי הבנייה עבור הקוטג'ים שהיו אמורים להיבנות על המגרשים. לטענת המבקשת, היא נושה בחייב מכוח עסקת היסוד והשטרות שניתנו להבטחתה, ולא הגישה תביעת חוב כנגד החייב מאחר שלא ידעה אודות הליכי פשיטת הרגל שננקטו על ידו.   המבקשת טענה, כי פתחה כנגד החייב תיק הוצאה לפועל בשנת 2003, אך מאחר שמספר תעודת הזהות של החייב שהיה בידיה היה שגוי וכתובתו לא היתה ידועה לה, לא נתאפשר לה משך זמן רב להמציא את מסמכי ההוצאה לפועל לחייב. עוד טענה המבקשת, כי החייב הסתיר מכלל הנושים את זכויותיו בפסק דין שניתן לזכותו כנגד צד שלישי. מכאן עתירתה של המבקשת לבית משפט של פשיטת רגל, בבקשה לבטל את הסדר הנושים, בין היתר, בשל אי גילוי פרטים לכלל הנושים; בשל אי אזכורה כנושה בהליכי פשיטת הרגל; ובשל חוסר תום לב ומעשי מירמה של החייב. לחילופין, עתרה המבקשת להחריג את חוב החייב כלפיה מחוץ להסדר הנושים.

2.        בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול ההסדר ואת הבקשה החלופית להחריג את תביעתה מחוץ להסדר הנושים. עם זאת, אימץ בית משפט קמא את המלצתו המעשית של המשיב 2 (להלן: הכנ"ר), והורה לחייב לשלם למבקשת את שיעור הדיבידנד שהיתה המבקשת מקבלת אילו היתה מצורפת מלכתחילה כנושה להסדר הנושים,  בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (לא צמודה) ממועד תשלום הדיבידנד לנושים.

3.        על כך נסבה בקשת רשות הערעור של המבקשת.

           המבקשת טענה, כי החייב לא הכליל אותה מלכתחילה כנושה במסגרת בקשת פשיטת הרגל; כי החייב מסר פרטים מזהים שגויים וכתובת שגויה בעסקת היסוד עם המבקשת ובשטרות שחתם לכיסוי החוב למבקשת; כי לזכות החייב ניתן פסק דין כנגד צד שלישי מבלי שציין כי הוא בהליך פש"ר; כי בסופו של יום נותר בידי החייב סכום גדול מכוח פסק הדין שניתן לזכותו כנגד אותו צד שלישי וסכום זה לא נכלל בהסדר הנושים; כי החייב ניהל את הליך הפש"ר בחוסר תום לב ולא דיווח על עסקיו.

4.        לאחר שעיינתי בתגובות החייב והכנ"ר, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות מנימוקי בית משפט קמא.

           אקדים ואציין, כי אין ענייננו בצו הפטר שניתן לחייב, אלא בהסדר נושים לפי סעיף 35י לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). הליכי פשיטת הרגל בעניינו של החייב החלו לבקשתו, וצו הכינוס בעניינו ניתן ביום 10.10.2001.

           על פי סעיף 17(א)(2) לפקודה, על החייב לצרף דין וחשבון - ערוך על פי טופס 5 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 - ובו פרטים "בדבר הכנסותיו, הוצאותיו וחבויותיו, תוך ציון שמות נושיו, מענם והערובות שנתן להם". אין חולק כי החייב לא כלל את המבקשת ברשימת נושיו. הסיבה להשמטת שמה של המבקשת על ידי החייב בטופס שצירף לבקשת פשיטת הרגל הייתה שנויה במחלוקת. לטענת החייב - הכופר בחוב הנטען על ידי המבקשת - במועד הבקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל המבקשת לא נקטה כנגדו הליכי הוצאה לפועל, ולכן לא ציין את שמה כנושה בטופס 5 הנלווה לבקשה, וגם בעת הסדר הנושים, לא ציין את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו על ידי המבקשת מאחר שלא ידע אודותיו. בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי לא הוכחה כוונת זדון מצד החייב או בהסתרה מכוונת של החוב הנטען על ידי המבקשת, ואיני רואה להתערב בקביעה עובדתית זו.

5.        המבקשת עתרה כאמור לביטול הסדר הנושים, אך עשתה זאת מבלי לצרף את הנושים שנכללו במסגרת הסדר הנושים כצד לבקשה, ולמיצער, את הנושים העיקריים, למרות שהנושים הם צד רלבנטי וראוי לבקשה מעין זו. דומה, כי די בכך כדי לדחות את הבקשה לביטול הסדר הנושים.

6.        אשר לטענה כי החייב הסתיר פסק דין שניתן לזכותו כנגד צד שלישי על סך של כ - 2.7 מליון ש"ח, הרי שגם בטענה זו לא מצאתי ממש. כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, הנושים והכנ"ר היו מודעים לפסק הדין, אך למרות זאת הנושים ויתרו על חלק נכבד מאוד מחובם במסגרת הסדר הנושים, ככל הנראה מאחר שהעריכו כי סיכויי התביעה או הגבייה של אותה תביעה הם נמוכים. הערכה זו הסתברה כנכונה, בשל היות הצד השלישי בהליכי פשיטת רגל, והא-ראיה כי רק בשנת 2010 - כארבע שנים לאחר הסדר הנושים - עלה בידי החייב לקבל 50,000 ש"ח בגין אותה תביעה (המבקשת טענה כי החייב קיבל כ- 100,000 ש"ח).

7.        ועיקרו של דבר. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, לא עלה בידי המבקשת להראות כי בשל אישור הסדר הנושים נגרם עוול או שהסדר הנושים הושג בתרמית (סעיף 37(א) לפקודה), ולא הוכחו נסיבות מהותיות אחרות המצדיקות נקיטת צעד כה דרסטי של ביטול הסדר נושים שנים לאחר גיבושו.

8.        משקל נכבד יש ליתן לעובדה שהמבקשת כשלה במתן הסבר למחדליה בהצטרפות להליכי פשיטת הרגל של החייב. זאת, למרות שבוצעו כל הפרסומים הנדרשים על פי דין אודות מתן צו הכינוס והסדר הנושים, והמבקשת מוחזקת כמי שידעה אודות הליכים אלה, וכפי שנפסק ברע"א 6610/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הכונס הרשמי (7.1.1998):

אי-ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות. וממילא גם לא ניתן לראות באי-דיווח החייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל, חוסר תום-לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו.

           המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, וממילא לא הצביעה על טעם מיוחד להארכת המועד (סעיף 71(ב) לפקודה). כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, המבקשת לא הניחה כל תשתית המצביעה על שקידה סבירה לאיתור החייב, והשיהוי הרב בהגשת הבקשה "ללא כל הסבר ממשי, וממילא ללא כל טעם מיוחד, אינו מתיישב עם מטרות הפקודה לאפשר לחייב לסיים פרק זה של הליכי הפש"ר ולהתחיל בדרך חדשה, לאחר שמילא את חלקו בהסדר שאושר, שבעתיים כשפרק זה הסתיים לפני שנים".

9.        סופיות הדיון וסופיותם של הליכי פשיטת הרגל ומתן הזדמנות לחייב לפתוח דף חדש בחייו, משליכים גם על עתירתה החלופית של המבקשת להחריג את חובה מהסדר הנושים כך שיתאפשר לה להמשיך לפעול באופן עצמאי בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב. ברי כי התנהלות זדונית של החייב, תוך הסתרה מכוונת של נושים, עשויה להצדיק פתיחה מחדש, ביטול או שינוי של הסדר נושים, או להצדיק החרגת חוב של נושה שלא בא זכרו ברשימת הנושים שנכללה בהסדר. זאת, על מנת שלא יצא חוטא נשכר. כאמור, לא זה המקרה שבפנינו על פי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

10.      סופו של דבר, כי בהתחשב בעקרון סופיות ההליכים, בהתחשב במשך הזמן שחלף (כעשר שנים מפתיחת ההליכים והמועד להגשת תביעות חוב, וכשש שנים לאחר הסדר הנושים); בהתחשב בכך שבית משפט קמא התחשב בגילו המתקדם ובמצבו הבריאותי של החייב; בהתחשב בכך שלא הוכחה כוונת זדון ומרמה מצד החייב; בהתחשב גם באינטרס הנושים שכבר סברו וקיבלו עליהם את הסדר הנושים - בהתחשב בכל אלו, הפתרון של תשלום דיבידנד למבקשת כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא והוסכם גם על ידי החייב, נראה לי הפתרון הראוי והמאוזן בנסיבות העניין.

           אשר על כן אני דוחה את הבקשה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"ט בשבט התשע"ג (30.1.2013).

ש ו פ ט